היי, לאיפה אתה הולך? (או, הכלים ליצירת "הולכת עין" בצילום)

אחת הדרכים המשמעותיות ביותר לצקת "סיפור" לתוך צילום, היא לייצר "הולכת עין".

שימו לב לתנועה שהעין שלכם עושה בתוך הצילום

מהי "הולכת עין"?

שמעתי הרבה מאד התייחסויות להולכת עין, ולצערי, לרוב, הן חלקיות בלבד.
באנגלית לרוב מתייחסים לטכניקה כ Leading Lines אבל זאת אחת מהפעמים היחידות שההתייחסות בעברית מתאימה יותר מהכינוי באנגלית. הכינוי באנגלית מרמז על אחת מהטכניקות שבאמצעותה מוליכים את העין, אבל זאת לא הגדרת המטרה לשימוש, ורק האמצעי.

כדי להסביר את נושא "הולכת העין" בצילום מבחינה פילוסופית, אני רוצה להדגיש הבדל משמעותי בין צילום לבין כתיבה. מה הקשר לכתיבה? רגע, תמשיכו לקרוא...
בכתיבה, יושב הסופר ומתכנן את מהלך העלילה. הדמויות, והתפתחות הסיפור. הוא מתכנן ציר זמן שבו הקרוא יעקוב אחרי התפתחות הסיפור, ומדמיין את פענוח הסיפור בראשו של הקורא. זה מייצר עבור הסופר הזדמנויות לביסוס התהליך שבו הסיפור יובן, וכמובן שמייצר גם הזדמנויות לרצף בעלילה, התפתחות הדמויות, להפתעה (טוויסט בעלילה) ועוד. הסופר מנהל את תהליך הקריאה על ציר הזמן של הקורא.
מה קורה בצילום? האם יש ציר זמן שהצלם שולט בו? חישבו על תהליך ההתבוננות שלכם בצילום... האם אתם רואים את כל התמונה בבת אחת, או האם יש תנועה על ציר הזמן שבה אתם מתבוננים? התשובה היא, שזה תלוי בצילום. לא בכל צילום יש תנועה, יש הולכה. חלק גדול מאד מהצילומים "נבלעים" בבת אחת. הצופה רואה את הכל, ואז בוחר אם "להיכנס" וללמוד את הפרטים, או להמשיך הלאה.

יש צילומים רבים שמזמינים אתכם להתבונן ללא תנועת "הולכה"

אם כן, אחד מכלי היצירה החשובים ביותר, שמובנים מאליהם בספרות, בקולנוע, בתיאטרון, במוסיקה - השליטה של האומן בציר הזמן, הוא חמקמק מאד בצילום. לשם כך קיימת "הולכת העין"

הולכת עין היא דרך לייצר היררכיה בסיפור (הנושא שאליו העין הולכת יהיה לרוב האובייקט החשוב בצילום).
הולכת עין היא דרך לייצר תנועה אסתטית (שליטה בכיווני הראייה של הצופה).
הולכת עין היא דרך לייצר ציר פענוח של הצילום (להפתיע את הצופה - זה לא מה שחשבת)

אז בואו נעשה סדר.

יש כמה דברים בסיסיים שחשוב לדעת בבנייה של הולכת עין, וסידרתי אותם לפי סדר חשיבות. 

1. קומפוזיציה!

כן, קומפוזיציה. לפני כל הטכניקה והציוד, יש כלי אחד משמעותי, והוא האופן שבו אתם מייצרים מסגרת מסביב לנושא שאותו אתם מצלמים. גם בתמונה מינימליסטית, כמעט ללא תוכן, אם תבנו קומפוזיציה חכמה, העין תטייל בתוך הצילום. 

תנתחו רגע את הצורה שבה התבוננתם על התמונה. מה קרה כאן?

ככל שתהיו יותר יצירתיים בגישה שלכם לבניית הקומפוזיציה, ותצליחו לייצר עניין בתנועה שהצופה יעשה בתוך הפריים, הרווחתם את תשומת הלב של הצופה בתמונה. תמונה מאוזנת, פרופורציונלית, עם הנושא במרכז, או אפילו סימטריה מושלמת... כל אלה מייצרים הרבה פחות תנועה. 

הקומפוזיציה שתתקשה לאפשר לכם לייצר "תנועה" היא הקומפוזיציה הממורכזת, זאת שבה אתם שמים את נושא התמונה במרכז התמונה. למה? כי העין של הצופה בתמונה תמיד תתחיל להתבונן על צילום מהמרכז שלו. למה? זאת שאלה חשובה, אבל נושא למאמר אחד. 

אז אם העין מתחילה במקום שבו היא רואה את הנושא, לא נוצרת תנועה. 

אגב, קומפוזיציה מתכנסת, כזאת שמוליכה מכל הכיוונים אל המרכז, היא גם הולכת עין, והיא המקרה הבודד שבו הולכת עין יכולה להתקיים בתמונה ממורכזת.

 זיכרו שתמיד ניתן לצלם התכנסות גם לא לתוך מרכז הפריים, זה תמיד יותר מעניין.

קומפוזיציה היא הכלי הראשון במעלה ליצירת תנועה בתוך הפריים שצילמתם. החלטות צפויות של הצלם לא יאפשרו לצופה לנוע, ופענוח התמונה יהיה קצר מאד, וייתכן שאפילו יגרום לצופה תמונה לפספס חלק מהמידע שהצלם רצה שהוא יראה. 

2. קווים מוליכים, ופרספקטיבה.

באנגלית, כמו שציינתי, קוראים להולכת עין Leading lines. 

אתם מוזמנים לראות את הסרטון הבא שמדגים יפה את הטכניקה של שימוש בקווים שחלקם פיזיים (גרפיים, כלומר קיימים במציאות) וחלקם דמיוניים ובנויים בדמיון המשלים של הצופה.

שימוש בקווים כמו עמודים, מעקה, חריץ בין מרצפות, גדר.. כל אלה יכולים לייצר תבנית חשיבה אצל הצופה שיזמין אותו ללכת לאורך הקווים עד שהוא יגיע למחוז חפצכם. הנקודה שבה תבנית החשיבה משתנה (הנקודה שהקווים מפסיקים) היא הנקודה שאליה העין תלך, והנקודה שהצלם יבחר להוביל אליה.

שימו לב לצורה שבה התבנית הגרפית מייצרת תנועה אל עבר הרגליים בחלק העליון של הפריים.

אגב, דרך יצירתית מאד להשתמש בהולכת עין, היא להשתמש בקווים המוליכים כסיפור מסגרת עבור הדבר שאליו אתם מוליכים. למשל בתמונה הבאה:

העין מטיילת מצד ימין, לאורך סורגים, מנעולים, מרזבים, והרבה טקסטורה וחלודה, עד שהיא מגיע לנושא התמונה, שמתכתב עם התחושה שההולכה מייצרת.

3. נקודת החדות לעומת הטישטוש.
מה שנקרא באנגלית Out of focus אל עבר ה - Focal Point
העין שלנו אוהבת חדות. היא מחפשת את הנקודה החדה בתמונה.
בדרך כלל הנקודה החדשה תהיה הנקודה שהצלם רוצה שהיא תהיה החשובה ביותר, הנושא.
מתוך ההבנה שהצופה יחפש את החדות, יש לצלם אפשרות "להחביא" אותו בתוך הקומפוזיציה ועדיין להיות בטוח שהצופה ימצא אותו.

באופן טבעי העין שלכם מתחילה באזור המטושטש. רק אחרי שמצאתם את החדות, מצאתם את נושא התמונה.

איך עושים את זה?
עומק שדה רדוד. מבלי להכנס ליותר מדי פרטים טכניים עומק שדה רדוד מושג באמצעות המרחק הפיזי ממה שאתם מצלמים, אורך המוקד (ההגדלה של העדשה שאתם משתמשים בה), והצמצם הפתוח ביותר שתוכלו להשתמש בו בהתאם לציוד שיש לכם, ולכמות האור הסביבתי.

המקרה ההפוך, העין מתחילה בטישטוש, מחפשת את החדות ומוצאת אותו בצורת עקבות שמובילים אל הנושא שהפעם הוא מטוטש בכוונה.

דוגמה נוספת לחדות המובילה אל הנושא המטושטש

4. היוצא דופן.
בדומה לעיקרון בסעיף הקודם, שהטישטוש מזמין אתכם לחפש את החדות, אפשר להשיג את זה באופן נוסף.
אם הפריים שלכם חשוך, לאן העין תלך? לנקודת האור (או הפוך, מהאור אל החשוך)
אם הפריים שלכם בצבע ירוק, לאן העין תלך? לכתם צבע המנוגד
אם הפריים מכיל תבנית גאומטרית מסויימת, לאן העין תלך? לצורה הגאומטרית השונה

הנה מספר דוגמאות. תראו אם אתם מזהים את התנועה, ואת הסיבות לה

 5. הולכת עין פסיכולוגית.
הולכת עין מעניינת במיוחד היא ההולכה הפסיכולוגית. למעשה מדובר בתנועה שמתרחשת בתוך הדמיון של הצופה באמצעות שימוש בסמלים חזותיים.
למשל:
מה יקרה לכם, כצופים בצילום, כשתראו צורת חץ בתמונה?

מה יקרה לכם, כשתראו מדרגות?

 וכתשראו שביל, או דרך?

 ודמות שמביטה לכיוון מסויים?

האם הדמות מסמנת לכם כיוונים בתוך הצילום?

ומה עם חלון פתוח?

סימטה, מעקה, מדרגות?

לסיכום,
הולכת עין היא כלי יצירתי שמאפשר לצלם לייצר תנועה והיררכיה בתוך הפריים שלו.
באמצעות ההולכה הוא יכול לייצר ציר זמן שיעזור לו בניהול ה"דיאלוג" עם הצופה.
הכלים שהצגתי הם:
1. קומפוזיציה. חשוב להבין שדווקא הקומפוזיציה הלא מאוזנות, הן אלה שמייצרות את התנועה.
2. קווים ופרספקטיבה.
3. טשטוש אל עבר החדות, או הפוך
4. העין הולכת אל היוצא דופן
5. הולכת עין פסיכולוגית.

מוזמנים להמשיך וללמוד את הטכניקה הזאת, ואחרות, במסגרת הלימודים לחשיבה וצילום יצירתי.


גלעד